חוקי המשחק

*תרגום של ספר החוקים הגרמני.

הסבר קצר: מהו ג'אגר?

ג'אגר הוא ספורט לשתי קבוצות. המטרה היא למקם את הג'אג (כדור המשחק בצורת גולגולת) כמה שיותר פעמים בשער של הקבוצה היריבה. כל קבוצה מורכבת מחמישה שחקני מגרש ועד שלושה שחקני חילוף. רק אחד מחמשת שחקני המגרש, הרץ, רשאי להחזיק בג'אג ולהניח אותו בשער. ארבעת שחקני המגרש האחרים (המגינים, Enforcers בלעז) מצוידים בציוד ספורט מרופד, שבעזרתו הם יכולים "לפסול" שחקנים יריבים. שחקנים שנפסלו באמצעות כלי המשחק בצורה תקיפה אינם רשאים להשתתף במשחק למשך פרק זמן מוגדר. כך יכולים ארבעת המגינים לתמוך ברץ שלהם כדי להשיג נקודות. 

מבנה הכללים

הכללים מכתיבים את ההתנהגות של השחקנים על ידי הגדרת דרישות, איסורים והרשאות - הדרישות מחייבות התנהגות מסוימת. האיסורים אוסרים על התנהגות מסוימת. ההרשאות מתירות במפורש התנהגות מסוימת, כל עוד מתקיימים התנאים הנדרשים.

כל פעולות המשחק שאינן מכוסות על ידי הכללים ייחשבו לפעולות שאינן מוסדרות וייתכן שיוסדרו באופן זמני על ידי השחקנים, השופטים או המארגנים. הערכת ההסדר הזמני צריכה להיעשות בצורה הוגנת ובשיתוף פעולה של כולם.

משחק הג'אגר מבוסס על הגינות בין השחקנים. השחקנים בקבוצות המתחרות בדרך כלל פותרים יחד מצבים שנויים במחלוקת ונושאים באחריות לעצמם. זכותם להחליט יחד על פתרון ראשוני ולהגדיר כיצד להתמודד עם פעולה שאינה מוסדרת במהלך המשחק. במקרה של אי הסכמה, השופט הראשי יקבל את ההחלטה כדי להבטיח שהמשחק יימשך בצורה חלקה. בסיום המשחק, על המארגן לקבוע הסדר זמני למצב השנוי במחלוקת עבור כלל אירוע הג'אגר. 

1. מגרש הג'אגר וציוד מקובל

1.1 המגרש - המגרש הוא מתומן מוארך. אורכו הכולל הוא 40 מטרים, ורוחבו הכולל הוא 20 מטרים. כל מה שנמצא מחוץ לגבולות המגרש נחשב ל"אזור מחוץ לתחום". גבולות המגרש מסומנים באמצעות קווים. הקווים הקצרים באורך 10 מטרים הם קווי הבסיס. כל יתר הקווים הם קווי הצד. כל הקווים, הן קווי הבסיס והן קווי הצד, נחשבים למחוץ לתחום.

מרכז המגרש מסומן. על סימן זה מונח הג'אג בתחילת המשחק ואחרי כל הבקעת שער או עצירה. השערים ממוקמים בשני צידי המגרש, במרחק 2 מטרים ממרכז קו הבסיס של כל צד לכיוון המרכז.

1.5 ציוד מגן ולבוש - למען בטיחות כולם, על כל השחקנים להסיר תכשיטים או לעטוף אותם היטב, וללבוש בגדי ספורט מתאימים או בגדי מגן למניעת פציעות. כל שחקן רשאי להחליט בעצמו כמה ציוד מגן הוא זקוק לו. כדי שלא יהוו סכנת פציעה, כל ציוד המגן והלבוש חייבים להיות מרופדים. ציוד מגן קשיח או כפפות קשיחות אינם מותרים.

2. הקבוצה

בג'אגר ישנם רצים (Qwiks) ומגינים (Enforcers). הרצים הם היחידים שיכולים להרים את הג'אג ולהבקיע נקודות. הרצים אינם משתמשים בכלים בכלל. השחקנים שמשתמשים בכלים נקראים מגינים. מגן יכול לשחק עם: 

• שרשרת

• מוט/ מקל, 

• חרב ארוכה 

• מקל אוזניים / Q-tip

• שתי חרבות קצרות

• חרב קצרה אחת ומגן. 

מגן שמשתמש בשרשרת נקרא "שרשרת". כל השאר נקראים מגינים (Enforcers).

2.2 הרכב הקבוצה -  קבוצה מורכבת ממקסימום 8 שחקנים למשחק: בדיוק 5 שחקני מגרש ועד 3 שחקני חילוף (בקבוצות נוער אנחנו מאפשרים לעבוד במספר צוותים של 5 כדי לאפשר לכל השחקנים לשחק). שחקני חילוף אינם רשאים להיכנס למגרש במהלך סיבוב. בכל קבוצה יהיה רק רץ אחד מבין שחקני המגרש שלה. שאר המגינים חייבים לשאת כלים. מתוך המגינים, מותר שיהיה שרשרת אחת בלבד.

3. מהלך המשחק
3.1 מטרת המשחק - מטרת המשחק היא להשיג יותר נקודות מהקבוצה היריבה במסגרת זמן משחק מוגדר. 

3.2 הבקעת שער - כדי להבקיע שער, הרץ חייב להניח את הג'אג בתוך השער. הג'אג נחשב בשער כאשר הוא נשאר בתוך השער ואף אחד משני הרצים אינו נוגע בו. הדבר נחשב לנקודה גם אם: 

• הרץ הניח את הג'אג ובדיוק נפגע באותו רגע.

• הרץ הניח את הגולגולת, נפגע, אך שחרר את הג'אג רק לאחר הפגיעה, והג'אג נשאר בתוך השער. 

השער לא נחשב אם הג'אג קפץ אל מחוץ לשער, או אם אחד משני הרצים עדיין נוגע בו לאחר שהונח בשער. ובוודאי אם הרץ נפגע לפני שהניח את הגולגולת. במקרים אלו המשחק נמשך, והשופט או אחד השחקנים מוציאים את הג'אג מהשער ומניחים אותו לצידו.

3.3 משך המשחק - משחק ג'אגר מורכב משתי מחציות, ונמשך לרוב 2x80 או 2x100 "אבנים" (פעימות) (בישראל אנחנו משחקים 150 אבנים בכל מחצית, ולעיתים משחקים גם שלוש מחציות). כל פעימה נקראת "אבן", והפרש הזמן בין שתי אבנים עוקבות הוא 1.5 שניות. בין המחציות מתקיימת הפסקה, שבמהלכה הקבוצות מחליפות צדדים. משך ההפסקה לא יעלה על 5 דקות. בסיום המשחק נספרות הנקודות כדי לקבוע את הקבוצה המנצחת. אם לשתי הקבוצות יש מספר נקודות זהה, נכנס לתוקף כלל "גולגולת הזהב". 

3.4 ג'אג הזהב (Golden jugg) - במקרה של ג'אג זהב נפתח סיבוב חדש. הקבוצה שמבקיעה בסיבוב זה – מנצחת במשחק. 

3.5 סיבובים - שתי המחציות/ שלוש החלקים מורכבים מסיבובים, שבמהלכם נספרים האבנים (פעימות). סיבוב מוגדר כפרק הזמן מהאות לפתיחה ועד הפרעה במשחק. 

3.5.1 היערכות לפתיחה - לפני תחילת המשחק ובמהלך הפסקות, שחקני המגרש של שתי הקבוצות עומדים מחוץ למגרש, על קו הבסיס שלהם. במהלך שלב ההיערכות יש לקבוצות זמן מוגבל למנוחה, תיאום טקטי או חילופים. ניתן להחליף ללא הגבלה בין מגנים ורצים. הרצים מאותתים לשופט הראשי שהקבוצה שלהם מוכנה על ידי הרמת יד באוויר. במקרה של עיכוב, על השופט הראשי להתעקש על פתיחת הסיבוב.

3.5.2 פתיחת סיבוב -  כדי לפתוח סיבוב, השופט הראשי שואל את שתי הקבוצות אם הן מוכנות. אם שתי הקבוצות מוכנות, השופט הראשי מוודא שהג'אג נמצא במרכז המגרש. לאחר מכן הוא פותח את הסיבוב באות "3-2-1 ג'אגר". ברגע שהשופט הראשי אומר "ג'אגר", שחקני המגרש רשאים להיכנס למגרש. 

3.5.3 הפסקת סיבוב - בכל הפסקה נספרת האבנים נעצרת, ומתחדשת רק בתחילת הסיבוב הבא. שופטים ראשיים מפסיקים את המשחק בכל פעם שנכבשת נקודה. הם אינם מפסיקים את המשחק כאשר הג'אג יוצא מהמגרש. סיבות אחרות להפסקה נתונות לשיקול דעתו של השופט הראשי. השופט הראשי רשאי להפסיק את המשחק במקרה של בעיית בטיחות השחקנים או הגינות המשחק (למשל: שחקן שנפצע, ג'אג שניזוק, יותר מדי שחקנים במגרש, גורמים חיצוניים כמו אנשים, חיות או עצמים מסוכנים, או התנהגות בלתי ספורטיבית).

*החוקים נאספו ממספר גרסאות רשמיות של חוקים ממדינות שונות, ויעודכנו עם הזמן לצרכים המקומיים. עדכון אחרון 22.10.23. לגרסאות חוקים רשמיות בינלאומית נוספות, כאן

חוקי בסיס:

• בג'אגר מתחרות שתי קבוצות זו נגד זו, וכמו בכדורגל, או כדורסל, המטרה היא להבקיע כמה שיותר שערים בזמן קצוב - לקחת את הכדור, את הג'אג, ולהכניס אותו לשער (צמיג בצבע של הקבוצה הנגדית) 

• בכל קבוצה יש 5 שחקנים על המגרש ועד 3 מחליפים (רשמי)

• בכל קבוצה יש שחקן אחד שנקרא "רץ". רק לו מותר לגעת בג'אג. לרץ אין שום סוג של כלי נשק, ואסור לו "לאסוף" נשק של שחקנים אחרים. הרץ לא יכול לזרוק את הג'אג או לבעוט בו, אם כי הם כן יכולים לעצור את הג'אג עם כל חלקי גופם. 

• ארבעת השחקנים האחרים הם ה"מגינים". כל מגן בוחר לעצמו אחד מששת צירופי כלי הנשק האפשריים:

  • חרב קצרה ומגן

  • שתי חרבות קצרות

  • חרב ארוכה

  • מקל

  • מקל אוזניים (Q-tip)

  • שרשרת (עד שחקן אחד בקבוצה, אבל לא חייב)

• המגינים יכולים להזיז את הג'אג, רק בקצות כלי הנשק שלהם. אסור להם לגעת בו בידיים, ואסור "להחזיק" את הג'אג, על מגן או בין שתי חרבות. 

• המגרש אוקטגונאלי פחוס, מלבן של 20 מ' על 40 מ' עם פינות חתוכות. את הג'אג מניחים בתחילת כל סיבוב במרכז המגרש, והסיבוב מתחיל כשכל השחקנים מחכים להזנקה של השופט מאחורי הקו האחורי שמאחורי השער שלהם.

• בין כל סיבוב ניתן לבצע החלפות בין שחקנים, אך כשהסיבוב מתחיל, חמשת השחקנים לסיבוב זה חייבים להיות מוכנים על הקו

• שחקן שנכנס לסיבוב עם כלי נשק, לא יכול להחליף אותו לנשק אחר, אלא במקרה של נשק שבור.

• סיבוב חדש, אחרי שהשחקנים מסתדרים, מוזנק כשהשופט מרים את היד וצועק: "3,2,1, ג'אגר!" ומוריד את היד לכיוון האמצע

• המשחק נמשך במשך שני משחקונים של 150 "אבנים" ברוטו (כל "אבן" היא כשניה וחצי). אם שני המשחקונים נגמרים בתיקו, נהוג לשחק עד הנקודה הראשונה, לזה קוראים "ג'אג הזהב".

• ה"אבנים" ממשיכות לספור גם בין הסבבים. 

• בין המשחקונים הפסקה של 3 דקות

פגיעות והצמדות:

• פגיעה תקיפה בין כל נשק של שחקן אחד לשחקן מהקבוצה היריבה. הפגיעה תקיפה כאשר:

  • פגיעה של מגן בשחקן אחר, כולל הרץ, היא תקיפה בכל הגוף חוץ מהצוואר, בראש ובידיים

  • השחקן הנפגע הוא שחקן פעיל (ולא כזה שנפגע כבר וממתין) 

  • הפגיעה חייבת להעשות עם איזור הפגיעה של הנשק (החלקים העבים)

  • הפגישה חייבת לקרות כשהשחקן הפוגע מחזיק את הנשק בצורה נכונה (לא למשל לזרוק נשק, או להחזיק בחלק העבה)

  • הפגיעה צריכה להעשות במידת כוח הגיוני

  • הנשק צריך להיות תקין

• כששני רצים מגיעים יחד לג'אג מותר להם להאבק עליו, בטעם טוב, כדי לחמוק עם הג'אג מהרץ השני ומשאר השחקנים

• כשמגן מקבוצה אחת פוגע פגיעה תקפה עם כלי הנשק שלו בשחקן מקבוצה אחרת, השחקן הנפגע צריך לכרוע ברך, להניח את הנשק על הרצפה, להצמיד את היד אל הגב ולספור את מספר האבנים שהוא צריך להמתין עד שהוא יוכל לקום שוב:

  • אם שחקן נפגע מכל נשק שהוא, הוא ימתין 5 אבנים.

  • אם שחקן נפגע מהשרשרת הוא ימתין 8 אבנים. פגיעה מהשרשרת יכולה להיות פגיעה או סיבוב סביב איזור פגיעה תקף. כל פגיעה מהשרשרת כאשר הכדור בקצה לא זז או נכרך מסביב לנשק אינה תקיפה. 

• אסור לשחקן להשפיע על המשחק כל עוד הוא כורע ברך - אסור לשכב על הקרקע, להחביא את הג'אג, לקחת לשחקן אחר את הנשק שלו, להחזיק את הנשק ביד, 

• אם שחקן נפגע מנשק בראש או בצוואר, שהינם איזורים אסורים, הוא צריך לצעוק "ראש" כדי להודיע לשחקנים האחרים ולשופט/ים שהפגיעה שקיבל לא הייתה תקיפה. 

• אם פגיעה התחילה בכתף ועברה לראש, אז היא תקיפה. 

• הידיים (פרק כף היד, ועד לאצבעות) אינם איזור תקף לפגיעה, מלבד לידי האוחז בשרשרת, הרץ וליד האוחזת במגן. אם הרץ מחזיק את הג'אג, פגיעה בג'אג עצמו גם תחשב תקיפה. כאשר יש פגיעה ביד צריך לצעוק "יד" 

• אם פגיעה התחילה ביד ואז גלשה לאיזור תקף פגיעה, הפגיעה נחשבת

• אם פגיעה בין שני שחקנים מתרחשת באותו הזמן, שניהם סופגים את הנזק. כאשר יש פגיעה כפולה יש לצעוק "דאבל" כדי להבהיר לשופט ולשחקן השני, שזאת כוונתכם

• הצמדות:

  • שרשרת לא יכולה להצמיד

  • כאשר מצמידים, עד שההצמדה נגמרת על ידי המצמיד, השחקן המוצמד נשאר בכריעה.

  • אסור להצמיד שני שחקנים ביחד. 

  • אפשר להסיר את ההצמדה בכל רגע, אפילו כדי לפגוע בשחקן אחר

  • כשהצמדה מוסרת אם השחקן לא סיים לספור את הזמן פגיעה, הוא ממשיך ומסיים

  • אם הוא כן סיים לספור הוא מחכה עד האבן הבאה ואז חוזר לשחק

• כבוד במשחק - בכל מצב שבו שחקן פגע קודם, נפגע בראש או החשיבו פגיעה לא תקיפה בהם כפגיעה תקפה - הכבוד של המשחק הוא לומר להם להמשיך לשחק

הבקעה:

• נקודה תקפה רק אם אף אחד לא נוגע בג'אג והוא נמצא בתוך השער

• אסור לזרוק או להפיל את הג'אג, חובה להניח אותו ממש עם היד בתוך השער כדי שנקודה תהיה תקיפה.

• אסור לחסום את החור של השער עם הגוף הידיים או מגן